כל סיפור צריך מבנה

"מסיבות שלעולם לא אבין, אנשים החליטו שכדי לכתוב צריך רק רגע אחד של קסם, השראה! אתה יושב ופתאום זה נוחת עליך! איזה בולשיט. מורים התחילו להגיד לתלמידים 'תכתבו מהלב'. הכותבים שפכו את הלב על הנייר ויצא זבל. נוצר ואקום בלימודי הכתיבה ובזכותו יש לי קריירה".

את הדברים האלה אמר רוברט מקיי, אחד המומחים המפורסמים בעולם לכתיבת תסריטים, ואני חותם על כל מילה. בספרו "סיפור" (תרגום נעה מנהיים, הוצאת "גורדון") ובסמינרים המפורסמים שלו, שהאחרון שבהם התקיים בתל אביב בנובמבר  2022 (כן, ממש האחרון, אחריו הודיע על פרישה), הוא לא עושה הנחות לכותבים ודורש מהם משמעת ברזל. בצד הריגוש של סיעור רעיונות הבאים מתוך התת מודע, הוא דורש מהכותב לארגן את החומרים שלו

"הסצנות מובילות לשינויים במנות קטנות אך רבות משמעות", מסביר מקיי, "רצף של סצנות בונה סיקוונס, הגורם לשינוי מתון ובעל השפעה גדולה יותר. סדרה של סיקוונסים יוצרת את המבנה הגדול הבא – המערכה".

המתודה של רוברט מקיי, שמתומצת בעשרת הדברות שלו, הייתה עבורי השראה בעת פיתוח דיאלוג 5. הוספתי חלונית צד המאפשרת לכותב לעקוב אחרי המבנה בכל שלב, מהטריטמנט עד הגרסה הסופית.

החלונית מאפשרת, לארגן את הסצנות – כל סצנה עם תיאור קצר, ולסדרן תחת סיקוונסים ובכך לצפות בכל שלב במבנה התסריט, כדי לראות מה עובד ומה לא עובד ומדוע.

במקביל ניתן לפרוש את התסריט לרוחב, לבחון כל עלילת משנה בנפרד וגם כיצד הן משתלבות.
קראו עוד על המבנה בגרסה 5 של דיאלוג או צפו בסרטונים.

רוברט מקיי (מקור 'ויקיפדיה')